להב שירותים משפטיים בע"מ נ' עובדיה שלדש בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשה להורות על הפקדת ערובה בהתאם לתקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

המשיבה הינה חברה בערבון מוגבל, תובעת את המבקשת עם נתבעים נוספים בתביעה כספית.

המשיבה טוענת בכתב תביעתה כי הינה חברה למתן שירותים משפטיים. המשיבה טוענת כי חברת עובדיה שדלש בע"מ, שאף היא נתבעת בתיק, צברה אצל המשיבה חובות כאשר המבקשת, על פי הנטען, התחייבה לפני שנתיים ממועד הגשת התביעה לשאת באופן אישי בחובות אלו. המבקשת הינה רעייתו של מר איפרגן שמעון אשר היה במועד הרלוונטי מנהלה של חברת שדלש.

בכתב ההגנה טוענת המבקשת כי התביעה עילתה בשיקים שניתנו בשנת 1999 ולכן התביעה התיישנה. עוד טוענת המבקשת כי מעולם לא התחייבה באופן אישי לכסות חובות חברת שדלש ומעולם לא הייתה מעורבת בעסקי החברה. המבקשת מוסיפה ועותרת בכתב הגנתה לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה זאת לטענתה מאחר והמשיבה לא שילמה הוצאות שנפסקו לחובתה בהליכים אחרים בתיק זה ובתיק נוסף.

המשיבה טוענת כי לא שילמה את ההוצאות מטעמים עקרוניים מאחר ומר מאיר איפרגן ומר שילרז עובדיה, הנתבעים בתיק זה, חייבים למשיבה סכומי עתק. עוד טוענת המשיבה כי אין די להוכיח מצב כלכלי של תובע על מנת לחייבו בהפקדת ערובה אלא יש לבדוק את סיכויי התביעה וסיכויי התביעה הם גבוהים במיוחד.

כמו כן, יש לקחת בחשבון כי האשם למצב הכלכלי של המשיבה רובץ של שכמם של הנתבעים בתביעה זו החייבים למשיבה כספים רבים.

דיון והכרעה:

זכות הגישה לערכאות השיפוטיות היא זכות מן המעלה הראשונה. זכות זו הוכרה על ידי פסיקת בית משפט העליון (ראה: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ. נילי תעשיות מתכות בע"מ, פ"ד מד(1) 647, 650). הכרה בזכות הגישה כזכות יסוד ועיגונה בדין יש בכוחה להבטיח את יתר זכויות היסוד (ראה: רע"א 733/95 ארפל אלומניום בע"מ נ. קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577, 629).

יחד עם זאת, המחוקק הסמיך במקרים מיוחדים את בית המשפט להורות על הפקדת ערובה.

כללים אשר נקבעו בפסיקה הם כי אין בית המשפט מחייב תובע להפקיד בקופת בית המשפט ערובה מפאת עוניו בלבד ולא תיחסם גישתו של תובע לערכאות בהיותו דל אמצעים. יתרה מכך, מקובל כי בית משפט ישתמש בסמכותו לפי תקנה 519 כאשר מתגורר התובע מחוץ לתחום השיפוט ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ והלכה זו הוחלה גם לגבי תושבי הרשות הפלסטינית.(ראה: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ. עזבון המנוח באסל נעים אברהים, פ"ד נח(5) 865).

שיקול הדעת על פי תקנה 519 הוא שיקול דעת רחב ועל בית המשפט להשוות לנגד עיניו את מטרת התקנה שהיא הבטחת הוצאות הנתבע וצימצום האפשרות להגשת תביעות סרק, ומנגד לשים על כף המאזניים את זכות הגישה לבית המשפט.

המבחן שנקבע, כמו בהרבה סוגיות משפטיות אחרות, הוא מבחן של איזון בין אינטרסים שונים אשר מתנגשים זה בזה ובמסגרת איזון זה יש לתת משקל סגולי ראוי למיהות התובע ולמצבו הכלכלי, למיהות הנתבע ומעמדו, לטיב השאלות שהתובענות מעלה ולהערכת סיכויה להתקבל. (ראה: 3601/04 לין וינצ'ון נ. מדינת ישראל (לא פוסם)).

לא נהירה לי בהקשר זה הטענה לפיה המשיבה אינה מקיימת חיובי בית המשפט אשר הטיל עליה הוצאות מסיבה עקרונית להבדיל מסיבה כלכלית. המשיבה לא צירפה תצהיר התומך בטענותיה וכאשר מדובר בחברה אשר לא ברור בשלב זה אם היא פעילה אם לאו אי תשלום ההוצאות עומד בעוכריה. המשיבה לא הראתה והוכיחה בפני כי הנתבעים אכן חייבים לה בתיקים אחרים ולא צירפה לתגובתה מאומה.

מאידך אמנם החוב נוצר בשל אי פירעון שיקים שלכאורה התביעה בגינם התיישנה בזמן הגשת התביעה הנוכחית אך יחד עם זאת זו אינה עילת התביעה. עילת התביעה היא התחייבות המבקשת ויתר הנתבעים לשאת בחובות החברה באופן אישי שנתיים לפני הגשת התביעה הנוכחית. לכן אם תתקבל טענה עובדתית זו על ידי בית המשפט תתקבל המסקנה כי התביעה לא התיישנה.

לכאורה ובשלב זה צורף לתצהיר המשלים מטעם המשיבה מסמך בחתימת המבקשת מיום 23.10.2000 לפיו היא ערבה לפירעון כל השיקים של שדלש. לכן אני קובע כי אין המדבור בתביעה בעלת סיכויים נמוכים ובשים לב לכך אין לחייב במקרה זה הפקדת ערובה.

לאור זאת אני דוחה את הבקשה להפקדת ערובה. המבקשת תשלם הוצאות המשיבה בסך של 1000 ₪ בתוספת מע"מ.

המזכירות תמציא העתק מהחלטה זו לבאי כח הצדדים.

ניתנה היום, כ"ט כסלו תש"ע, 16 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.